על כפייה דתית

בכאב רב אני מבין שהמצב בארץ בין החרדים לחילוניים לא הולך להשתפר.
החרדים קיבלו זכויות יתר בגלל הכח הפוליטי הרב שלהם, ומאז הכח שלהם רק גדל, הכמות שלהם רק גדלה והצרכים שלהם רק גדלו.
אפילו אם יקום בפוליטיקה מישהו חזק עם רצון לשנות את זה (כבר לא סביר), לא בטוח שהוא יוכל, החרדים נמצאים מחוץ למעגל העבודה כבר הרבה זמן ועם כמויות של ילדים להאכיל, שכבר לא בטוח שהם מסוגלים להתנהג אחרת.
ובוודאי שאין להם אינטרס להתנהג אחרת, ומהשיקולים שציינתי תחילה, הם לא יתנו לזה להשתנות.

זה מאוד מתסכל אותי, הנטל בחברה לא מאוזן והוא רק יחמיר, אבל לא על זה באתי לדבר.
באתי לדבר על כפייה דתית. נכון, כמו כל קבוצה אחרת (אתיופים, רוסים, סטודנטים, פועלים, עצמאיים, מורים, אשכנזים, מזרחים, ימניים, שמאליים וכו וכו) גם הדתיים נמצאים בסיטואציות שהם נפגעים או מופלים לרעה. יש אנשים במדינה שיקראו לעברם מילות גנאי, או יפעלו נגדם באופן וונדליסטי. יש מקומות שבהם מוצבים בפניהם קשיים למלא אחר המצוות אפילו שהם במדינת היהודים.

אז למה לא להתחשב בהם מעט?
למה לא לחייב את כולנו, שהגענו לפה למדינת היהודים, למלא אחר מצוות יהודיות בסיסיות?

אז עבור אלו מכם שתומכים בראיית עולם זו, אני מצרף רשימה של עבירות מהחמורות ביותר בדת, עברות שהעונש עליהן הוא באופן חד-משמעי וברור מיתה:
* חילול שבת
* אתאיזם אקטיבי (להגיד בפומבי שאלוהים לא קיים)
* לקלל את השם
* משכב זכר
* אי ציות להורים
* יחסי מין מחוץ לנישואים
ועוד…
(לקוח מויקיפדיה: ארבע מיתות בית דין)

אני לא הייתי רוצה לאכוף את החוקים האלו במדינתי. כמו עוד שפע של חוקים מזעזעים לא פחות שהעונש עליהם אינו מיתה (למשל הכלל לפיו על אונס ילדה מתחת לגיל 3 או ילד מתחת לגיל 9 אין עונש, כי הילדים עדיין נחשבים בתולים).

אולי אם הייתי מאמין ושומר מצוות הייתי חושב אחרת ולא רואה בעיה בלקיים את כל אלו, אך אני לא. אני רוצה להמשיך לחיות את חיי ולבחור את הבחירות שמתאימות לי, אשר לפי הדת מחייבות את מותי.

אני מסיים את הנושא עם שתי מסקנות חשובות:
עלי להיות אטאיסט אקטיבי – להאבק על זכותי לחיים.
אם המצב ימשיך להתדרדר הגירה נשמעת אופציה הגיונית (מקווה להשתכנע אחרת)

Tags: , ,

One Response to “על כפייה דתית”

  1. לי says:

    קשה מאוד הנושא הזה.
    אני חושבת שגם החילונים התרבו, ולא נשמר האזון לשני הצדדים.
    כרגע אני חשה בטוחה.למרות הניצול של קבוצתי החילונית. למרות המצב העגום ההולך וגדל מספרית. וחושבת שמחובתנו להלחם על הצביון שבו אנו רוצים למדינה שלנו, לעצמנו…
    אני גם שומעת על ניסיונות ועל שינויים קטנים פה ושם, והתמרמרות (סוף סוף) מהציבור “שלי” על המצב.
    עד כה, שתקנו והרכנו ראש, וכיום אני שומעת שהנושאים מובאים לדיון, ולא כל כך מהר וקל להעביר כספים לקבוצה אחת מבלי שהשניה תקבל גם.
    יש ביקורת גלויה!
    יש התערבות מקהל הסטודנטים.
    אני סוף סוף, רואה קרן אור של אופטימיות בנושא!
    נושא כאוב שנים…

    אני רואה את אותן העובדות, אך הפוך ממך, אני שמחה, כי אני חשה שמתחיל דיון ציבורי, שהעוול מתגלה, שהבעיה הושמה על השלחן, ואני אופטימית.
    לא ביום, ולא בשנה
    אבל יש מגמה של הכנסת החרדים למעגל העבודה.
    של שיוויון אמיתי בין הקבוצות.
    אני מקווה ומתפללת 🙂 להצלחת הדרך הזו…

    אך במידה ונחוש בעתיד, שחס וחלילה עלולה להגיע החמרה או אף הפיכה, כמו באירן שהיתה גם היא חילונית, אז הגירה היא הכרחית לאנשים חילוניים תאבי חיים…

    שמחה שהנושא עולה!!