פוביית איש המראה

איש המראה הוא קונספט שפיתחתי בתור ילד. הייתי נעמד מול המראה, ומדמיין שבעצם היא חלון לעולם מקביל, כשהדבר היחיד שעוצר אותי מלבקר בו הוא איש המראה שמנסה גם הוא להגיע לעולם שלנו. המטרות שלנו אינן מנוגדות, כל אחד מאיתנו רוצה להחליף עולם, אבל האסטרטגיה שלנו מונעת מאיתנו להגשים את זה. הייתי מנהל דיאלוגים ארוכים עם איש המראה (שהיה מדבר בדיוק באותו הזמן ואומר בדיוק אותם הדברים), ניסיתי לשכנע אותו שננוע סביב ציר משותף בכיוון השעון, ואף שהוא קיבל את הרעיון, בעולם המראה שעונים מסתובבים לכיוון ההפוך. ניסינו לקבוע את כיוון התנועה על פי הטלת מטבע, אומנם המטבע יצא זהה בשתי ההטלות, אבל תנועה ימינה בעולם הראי היא תנועה שמאלה בעולם האמיתי*. אם מישהו מסוגל לחשוב על אסטרטגיה מוצלחת לעבור את איש המראה (בהנחה שהוא בעל מודעות, ושפה הנגזרת מתכונות עולם המראה), אנא שתפו עימי ואמשיך את החיים עם פחד מטופש אחד פחות.

אבל איש המראה בפני עצמו אינו מספיק בשביל ליצור פוביה, הוא הרי לא מסוגל לבוא ולתקוף אותי בשנתי, הוא ישן בזמן הזה. ופה אנחנו מגיעים לרלוונטיות למציאות:
במדעי המחשב אנו לומדים על סוכנים, מכונות אשר רוצות לבצע מטלות מסויימות. לפעמים הן עשויות להתקל בסוכנים נוספים, אשר מונעים מהן לבצע את המטלות שלהן (איש המראה הוא דוגמא לסוכן תוקע כזה, אך ישנם עוד). יש אסטרטגיות שונות להתמודד עם המצב, אבל תמיד קיים הסיכוי של כישלון להתמודד איתו, הסיכוי להשאר תקוע לנצח. וכמה שנתאמץ להקטין את הסיכוי, המנוול הקטן יישאר שם, ופרדוקס יומולדת** הופך אותו לאויב אמיתי.

האם גם לכם קרה פעם מקרה כזה: בדרככם ממקום אחד למשנהו, נעמד מולכם אדם אשר הלך בכיוון ההפוך, כאשר פניתם ימינה, גם הוא זז לאותו הכיוון, ושוב כאשר פניתם שמאלה, ורק בסוף באורח נס מצאתם את עצמכם אחד מעבר לשני והמשכתם בדרככם?
לצערי לי זה קרה, ויותר מפעם אחת. כאשר אני מודע למצב – התופעה הזו מכניסה אותי להיסטריה, שמא הפעם פגשתי באיש המראה (או אדם בעל אסטרטגיה תוקעת אחרת), ומעתה ועד יום מותי לא אוכל להתקדם מהנקודה שבה אני נמצא? הסיטואציה כנראה תהפוך לאלימה…

היום, בעודי הולך במסדרון רחב במיוחד וריק במיוחד באוניברסיטה, התקדמה מולי אישה מבוגרת. לא היה ספק בעניין – מכל המסלולים שהיא יכלה לבחור, היא בחרה ללכת הישר מולי, ובמהירות גבוהה. הבנתי שלא מדובר במקריות, ונקטתי באסטרטגיה הקבועה שלי – לקפוא באימה ולחכות לפתרון של הצד השני. והאישה? נעמדה מולי, והסתכלה עלי במבט שדורש שאני אזוז. עמדתי בחוסר אונים. באמת? היא באה, ולמרות שעצרתי זמן סביר לפני שהיא הגיעה אלי, ולמרות שלא חסר מקום, היא בחרה לעמוד מולי ולחכות? האם זהו הסוף? בחינה של הסיטואציה חשפה בפני נתון נוסף ששכחתי ממנו – המסדרון היה מרוצף כולו במרצפות חומות קטנות, פרט לקו אחד של מרצפות לבנות גדולות, הקו עליו צעדנו. אם כך, היא בחרה כמוני ללכת על קו המרצפות הלבנות ואני עמדתי בדרכה. כאשר הבנתי את הסיטואציה ואת דרישתה המחוצפת שאפנה לה את שביל הלבנים הלבנות, תחושת האימה הוחלפה במוכנות לקרב, אני לא הולך לוותר כל כך בקלות על הדרך שבה בחרתי. כעבור זמן מה, היא הבינה שהקרב אבוד, עקפה אותי והמשיכה בדרכה. נשמתי לרווחה, זה עלול היה להסתיים רע!

* באמת שניסיתי שפע של פתרונות. משחקים בלייזר ואלומות אור בשביל להבדיל ביננו, התחמקויות מהירות, אפילו משפטים כמו: “מי שבעולם שלו שמאלה זה שמאלה יזוז שמאלה ומי שבעולם שלו שמאלה זה ימינה יזוז ימינה”, לא פותרים קונספטואלית את הבעיה.
** פרדוקס יומולדת במקרה הזה, מתייחס להסתכלות על הבעיה של שני סוכנים תוקע ונתקע שנתקלים זה בזה בעולם, להבדיל מההסתכלות על הסיכוי שסוכן ספציפי יתקע.

Tags: , ,

3 Responses to “פוביית איש המראה”

  1. א. says:

    אתה לא לבד. גם אני כילד חשבתי על אותה הבעיה וניסיתי לפתור אותה בדרכים שונות ומשונות. היה לנו גם מראה גדולה בגודל של דלת בסוף המסדרון בבית שגדלתי בו, ככה שזה גם נראה הגיוני.
    יום אחד היתה הפסקת חשמל, וכילד נבהלתי נורא ורצתי במסדרון עד שנתקעתי בעוצמה במראה ההיא, לדעתי זה היה היום שבו הפסקתי לנסות.
    אהבתי את ההשוואה לסוכנים.
    בהצלחה, ואם אתה מוצא פתרון תשתף!

  2. האחות הקטנה says:

    אתה משהו מיוחד מאוד… מקסים לקרוא את זה. אתה פשוט אתה 🙂 אוהבת!

  3. אקטואליה says:

    גם אני!