מדע להמונים

ארכיון לקטגוריה ‘כללי’

איש המראה הוא קונספט שפיתחתי בתור ילד. הייתי נעמד מול המראה, ומדמיין שבעצם היא חלון לעולם מקביל, כשהדבר היחיד שעוצר אותי מלבקר בו הוא איש המראה שמנסה גם הוא להגיע לעולם שלנו. המטרות שלנו אינן מנוגדות, כל אחד מאיתנו רוצה להחליף עולם, אבל האסטרטגיה שלנו מונעת מאיתנו להגשים את זה. הייתי מנהל דיאלוגים ארוכים עם איש המראה (שהיה מדבר בדיוק באותו הזמן ואומר בדיוק אותם הדברים), ניסיתי לשכנע אותו שננוע סביב ציר משותף בכיוון השעון, ואף שהוא קיבל את הרעיון, בעולם המראה שעונים מסתובבים לכיוון ההפוך. ניסינו לקבוע את כיוון התנועה על פי הטלת מטבע, אומנם המטבע יצא זהה בשתי ההטלות, אבל תנועה ימינה בעולם הראי היא תנועה שמאלה בעולם האמיתי*. אם מישהו מסוגל לחשוב על אסטרטגיה מוצלחת לעבור את איש המראה (בהנחה שהוא בעל מודעות, ושפה הנגזרת מתכונות עולם המראה), אנא שתפו עימי ואמשיך את החיים עם פחד מטופש אחד פחות.

אבל איש המראה בפני עצמו אינו מספיק בשביל ליצור פוביה, הוא הרי לא מסוגל לבוא ולתקוף אותי בשנתי, הוא ישן בזמן הזה. ופה אנחנו מגיעים לרלוונטיות למציאות:
במדעי המחשב אנו לומדים על סוכנים, מכונות אשר רוצות לבצע מטלות מסויימות. לפעמים הן עשויות להתקל בסוכנים נוספים, אשר מונעים מהן לבצע את המטלות שלהן (איש המראה הוא דוגמא לסוכן תוקע כזה, אך ישנם עוד). יש אסטרטגיות שונות להתמודד עם המצב, אבל תמיד קיים הסיכוי של כישלון להתמודד איתו, הסיכוי להשאר תקוע לנצח. וכמה שנתאמץ להקטין את הסיכוי, המנוול הקטן יישאר שם, ופרדוקס יומולדת** הופך אותו לאויב אמיתי.

האם גם לכם קרה פעם מקרה כזה: בדרככם ממקום אחד למשנהו, נעמד מולכם אדם אשר הלך בכיוון ההפוך, כאשר פניתם ימינה, גם הוא זז לאותו הכיוון, ושוב כאשר פניתם שמאלה, ורק בסוף באורח נס מצאתם את עצמכם אחד מעבר לשני והמשכתם בדרככם?
לצערי לי זה קרה, ויותר מפעם אחת. כאשר אני מודע למצב – התופעה הזו מכניסה אותי להיסטריה, שמא הפעם פגשתי באיש המראה (או אדם בעל אסטרטגיה תוקעת אחרת), ומעתה ועד יום מותי לא אוכל להתקדם מהנקודה שבה אני נמצא? הסיטואציה כנראה תהפוך לאלימה…

היום, בעודי הולך במסדרון רחב במיוחד וריק במיוחד באוניברסיטה, התקדמה מולי אישה מבוגרת. לא היה ספק בעניין – מכל המסלולים שהיא יכלה לבחור, היא בחרה ללכת הישר מולי, ובמהירות גבוהה. הבנתי שלא מדובר במקריות, ונקטתי באסטרטגיה הקבועה שלי – לקפוא באימה ולחכות לפתרון של הצד השני. והאישה? נעמדה מולי, והסתכלה עלי במבט שדורש שאני אזוז. עמדתי בחוסר אונים. באמת? היא באה, ולמרות שעצרתי זמן סביר לפני שהיא הגיעה אלי, ולמרות שלא חסר מקום, היא בחרה לעמוד מולי ולחכות? האם זהו הסוף? בחינה של הסיטואציה חשפה בפני נתון נוסף ששכחתי ממנו – המסדרון היה מרוצף כולו במרצפות חומות קטנות, פרט לקו אחד של מרצפות לבנות גדולות, הקו עליו צעדנו. אם כך, היא בחרה כמוני ללכת על קו המרצפות הלבנות ואני עמדתי בדרכה. כאשר הבנתי את הסיטואציה ואת דרישתה המחוצפת שאפנה לה את שביל הלבנים הלבנות, תחושת האימה הוחלפה במוכנות לקרב, אני לא הולך לוותר כל כך בקלות על הדרך שבה בחרתי. כעבור זמן מה, היא הבינה שהקרב אבוד, עקפה אותי והמשיכה בדרכה. נשמתי לרווחה, זה עלול היה להסתיים רע!

* באמת שניסיתי שפע של פתרונות. משחקים בלייזר ואלומות אור בשביל להבדיל ביננו, התחמקויות מהירות, אפילו משפטים כמו: "מי שבעולם שלו שמאלה זה שמאלה יזוז שמאלה ומי שבעולם שלו שמאלה זה ימינה יזוז ימינה”, לא פותרים קונספטואלית את הבעיה.
** פרדוקס יומולדת במקרה הזה, מתייחס להסתכלות על הבעיה של שני סוכנים תוקע ונתקע שנתקלים זה בזה בעולם, להבדיל מההסתכלות על הסיכוי שסוכן ספציפי יתקע.

לכבוד היומולדת שלי חסמתי את הקיר שלי בפייסבוק, מי שרוצה לאחל לי משהו אשמח אם ימצא דרך פחות פומבית לעשות את זה.
בדיעבד גיליתי שהטלפון שלי חוסם אקראית שיחות והודעות, מה שהופך את מסירת האיחולים למאתגרת משהו…

אני מדבר עם המון אנשים היום, הרבה מהם לא יודעים שיש לי יומולדת, חלקם קרובים אלי. כנראה שחלק מהם יגלו שהיה לי יומולדת דרך פייסבוק למשל וירגישו אי נוחות על זה שהם לא זכרו.
הייתי שמח להמנע מהאי-נוחות הזו.
על פי התפיסה שלי, אדם צריך לזכור ימי הולדת של אחרים רק כשהוא נמצא במסיבת יום ההולדת שלהם, לא משנה מה מידת הקירבה. לטענתי צריך להתייחס לאנשים שזוכרים את היומולדת (שלא במסיבה) בהערכה ולהכיר תודה. אבל לכעוס על מישהו שלא זוכר, בעולם עמוס המידע שלנו, זו רשעות.

ובפרט אני מנצל את הבמה של יום ההולדת בשביל לבקש מכם שלא לכעוס עלי כשאני שוכח את שלכם 

שיהיה לכם יומולדת שמח, מתי שהוא לא יהיה!

אנא היו סבלנים בנוגע לתקלות בזמן הקרוב
אם כי אתם מוזמנים להודיע לי על בעיות

לפני שנתיים, כשהתחלתי את התואר, הצהרתי שאני מסיים עוד שלושה שבועות.
לא בשבועות הקרוב, לא בשבעות שאחריו, בשבועות שאחרי זה.
אז הנה, לא הספקתי למצמץ וכבר עברו שניים מהם.
(יש לי תיאוריה שכל פעם שאני שם טיימר בבלוג ליעד כלשהו, היעד ממהר להגיע)

התמונה הזו פה כדי להזכיר ללא טבעונים שביננו שבשבועות לא חייבים לאכול מוצרי חלב.
זהו חג ביכורים, חג של תבואה, חג שבו נהוג לאכול ירקות, פירות וילדים נוצרים.

אז הסוף יותר קרוב ממה שחשבתי, ואני מתחיל לחשוב מה יקרה אחר כך.
אני לא יודע, אני קצת מפחד, וקצת מבולבל והרבה בהכחשה.
נושא ספציפי שהבחנתי בו הוא דור הסטודנטים הנוכחי.
אני מאוד מחבב את הדור הזה, קשה לי להאמין שיכול להיות טוב יותר ממנו, אבל אני יודע שזו אינה חשיבה רציונלית.
וודאי גם קודמים לי וגם חדשים ממני מרגישים את אותה התחושה, ובכל זאת נדמה לי שהדור הזה הוא משהו מיוחד.
למדתי כבר בצבא, בלימודים ובמסגרות אחרות שקשר אף פעם לא נשאר כפי שמצפים, בדרך כלל מתאכזבים.

אז מה יהיה איתנו כשהתקופה הזו תיגמר?
עוד נהיה בקשר? נפרד לצמיתות? החיים יפגישו אותנו בנתיבים לא צפויים?
צריך לזכור שגם אם אני מרגיש מאוד מעוניין שהקשר יתקיים, זו החלטה הדדית, ולכל אחד יש את החיים שלו והתסבוכים שלו.
אז הנה אני מכין את עצמי לצרות לא רלוונטיות במקום להתמקד במה לעשות עם החיים שלי, או לחילופין ללמוד למבחן.
אז אחזור לעיסוקי, ושיהיה לכולכם חג שמח!

*מי שמכיר אותי יודע שאני נהנה לכתוב משהו שנשמע כמו משהו אחד כשבעצם אני מדבר על משהו אחר, זה גורם לי להרגיש שנון, מצטער אם זה גרם לבלבול.

פרסומות מחשבים ישנות זה משעשע

פרסומות נוספות כאן

לא מזמן עברתי לקובונטו, שזה סוג של לינוקס.
ואני מאוד מרוצה, אני מרגיש שזה משלב את הרבה מהיתרונות של מקינטוש עם יתרונות של לינוקס
(ואפילו כולל כמה מאפיינים של ווינדוס)

למי שרוצה להתנסות – זה קל ופשוט (אפשר אפילו בלי להתקין כלום), אבל אני מזהיר שלמי שרוצה לבצע מעבר מלא יש עם מה להתמודד:

• זה אומר שצריך ללמוד מערכת הפעלה חדשה וזה לוקח זמן.
• זה אומר שצריך ללמוד תוכנות חדשות, כי לא כל התוכנות עובדות על כל מערכות ההפעלה (למשל עכשיו שוינדוס קנו את סקייפ, כנראה שאעבור לגוגל טולק)
• זה אומר שיהיו שניים או שלושה דברים שהתרגלנו לעשות ופתאום לא נצליח. (ואותו דבר יקרה שוב אם נחזור אחר כך למערכת ההפעלה הקודמת)
• זה אומר שאנחנו מסכנים את יכולות הסנכרון שלנו עם אחרים (פתאום כשסבתא שואלת איך מוחקים וירוס, אנחנו כבר לא זוכרים מה זה וירוס)
• זה אומר שאנחנו עשויים לחוות נידוי חברתי (אבל זו גם דרך מצויינת להכיר חברים חדשים)

סך הכל – כיף לחקור עולמות חדשים ולראות איך מערכות הפעלה מתקדמות.