כבר יותר משנתיים שאני מצוי במרדף אחר משמעות החיים, אבל לאחרונה המרדף הגיע לסיומו, מצאתי את משמעות החיים.

RainbowEricRolphsmall.jpg

כמובן שבוודאי אתם חושבים כפי שחשבתי אני תחילה, שכל מה שיש לעשות בכדי למצוא את משמעות החיים, הוא לחפש בגוגל. הבעיה היא שמגיעים (פה עדיין אין הפתעה) לויקיפדיה:
משמעות_החיים
שם מקדימה את פנינו הודעה המבהירה שיש לשכתב את הערך משום שייתכן והוא מכיל טעויות. אם כך, אפילו ידידיינו בעלי התשובות, לא ידעו מה לומר.

ברגע של רצינות, אני מאמין שלכל אדם משמעות שונה לחיים, ואני מרגיש שמצאתי את שלי ואנסה לחלוק עמכם.
בשבילי, כאשר מדברים על משמעות החיים, ישנן שתי שאלות עיקריות שיש להשיב עליהן: למה חיים? למה מתים?

אתחיל באחרונה.
התפיסה שלי אומרת שמוות אינו תופעה מיקרית. בין אם נוצרנו על ידי יישות תבונית ובין אם על ידי תהליך, לא היה הכרח שנברא באופן מתכלה.
והסיבות להבנתי הן אלו:
מוטיבציה – אם היה לנו זמן בלתי מוגבל, היתה לנו בעית מוטיבציה לנצל את העכשיו, ככל הנראה היו לנו פחות השגים. אם מסתכלים על המובן האבולציוני, אולי גזעים מתכלים התקדמו מהר יותר מגזעים בעלי עמידות חריגה.
התחדשות – הגזע משפר את עצמו על ידי החלפת הישן בחדש. עלינו להיות מודעים לכך שיבוא יום ובו דעותינו יהיו מיושנות והניסיון שצברנו ואינו בהכרח עומד במבחן המציאות החדשה יהפוך אותנו לנטל על החברה המודרנית.
ולבסוף, העברת האחריות – בתור גזע תבוני מוטלת עלינו אחריות. אנחנו נלחמים להבטיח את עתידנו, נלחמים להבטיח את עתיד ילדנו ונלחמים להבטיח את עתיד עולמנו. זו מלחמה קשה ומתסכלת, ולמעשה אינה מתגמלת משום שלעולם לא נגיע למצב שבו נוכל לנוח על זרי הדפנה בידיעה שעשינו את כל שהיה לעשות ועכשיו הכל פתור (או שלא). רק שבעצם כן נגיע למצב הזה, וזהו המוות. היום שבו אנחנו אומרים לדור הבא: "זהו, אנחנו עשינו כל שביכולתנו, עכשיו תורכם". אם היינו חיים לנצח, היינו משתגעים מהתסכול של המאבק הבלתי נגמר של החיים. מוות הוא המנוחה שכל אדם שחי את חייו וניצל אותם במלואם צריך לייחל לו, הורדת העול, השקט הנפשי הסופי.

נקודה נוספת בנוגע לכיליון – אני מאמין באפשרות סבירה שכל החיים המוכרים יגיעו לקיצם, אפשרות שנראתה לי מרתיעה, אך עכשיו אני מבין אותה יותר. שוב – בלעדיה לא היתה מוטיבציה לחיים להתפתח ולהשתפר. וכמו כן, אחרי שכולנו נאבק על הישרדות, נפתור מגיפות המוניות, ניישב כוכבים חדשים, נחפש מקורות אנרגיה חלופיים והכל, יגיע יום בו המאבק יהיה נטל כבד מדי. יום בו כולנו, כל הייצורים החיים, נרגיש ש-די, נתנו את כל שהיה לנו לתת, והחיים יגמרו. בעיני יש נחמה בידיעה שאולי יום אחד האחריות ליקום לא תהיה מוטלת עוד עלינו – החיים.

ועכשיו לחלק השני של התעלומה: אם השלמתי עם מותי, ואפילו עם מות האנושות כולה, מה גורם לי להמשיך לגרור את עצמי הלאה? למה אני טורח להאבק את מאבק החיים?
והתשובה בשלוש מילים – כי זה מה יש!
ובקצת יותר מילים: אנחנו לא יודעים מה קורה אחרי המוות, או אם קורה משהו אחרי המוות. אנחנו יודעים שעכשיו אנחנו חיים, זה מה שיש לנו ואנחנו יכולים לעשות אם זה את הכי טוב שאנחנו יכולים לנו ולאלו שסביבנו. הדבר היחיד שאנחנו יכולים להיות בטוחים שקיים הוא מה שאנחנו עושים ומה שאנחנו חווים, אנחנו יוצקים את המשמעות לחיים של עצמנו.

ועכשיו מה? לאחר שעניתי לעצמי על התעלומות הגדולות של הקיום. אחרי מה אני ארדוף עכשיו? לחיות את החיים במיטבם?
האם עלי לשנות את נושא הבלוג (שהרי היה מאוד מורגש ודומיננטי לאורך השנים)? אולי עלי לסגור אותו בכלל?
ימים יגידו.

מאחל לכם חיים טובים ומלאי משמעות!

FF_70_brain1_f.jpg

כשאנחנו משתמשים בביטוי "לוגיקה" לרוב אנו מתכוונים ל"לוגיקה מתמטית", לוגיקה אשר לפיה אם הבית שלי כחול, וכל הבתים הכחולים יקרים אז הבית שלי יקר.
לוגיקה מתמטית מאפשרת להרכיב משפטים שמכילים הנחות ומסקנה, ואם ההנחות נכונות, המסקנה נכונה.
זו לוגיקה שימושית בחיי היום יום ובמדעים השונים.

מעטים יודעים כי ישנם סוגים נוספים של לוגיקה, דוגמא מוכרת היא לוגיקת האי-גיון של לואיס קרול שניתן לראות בספרו: אליס בארץ הפלאות.

לוגיקה נוספת שנמצאת בשימוש נרחב כמו הלוגיקה המתמטית, ועליה ארחיב את הדיבור הוא: לוגיקה מותנית מסקנה (למ"מ).
לעומת לוגיקה מתמטית בלמ"מ מתחילים מהמסקנה ועליה מבססים טענות. המסקנה היא אמת ולכן כל הטענות הצצות ממנה אף הן אמיתות.
הלמ"מ היא פחות אינטואיטיבית ומוכרת, אבל דוגמא עשויה להקל את ההבנה. אני אקח לדוגמא את תת-התורה שנקראת לוגיקת בוקר, והיא יישום ספציפי של למ"מ שבו המסקנה הסופית היא:
זה בסדר לישון עכשיו יותר זמן ממה שהתכוונתי בתכנון המקורי

התוצאה הזו תמיד תהיה אמת כאשר משתמשים בלוגיקת בוקר.
אחרי שיש לנו את המסקנה, אנחנו מחפשים את הטענות:
חמש דקות לא משנות
אני לא רעב לארוחת בוקר
אני אתארגן מהר
שינה יותר חשובה מגילוח
כבר יותר מדי זמן שלא לקחתי יום חופש

כאשר משתמשים בלוגיקת בוקר, כל אחת מהטענות שמובילה למסקנה שאפשר לישון עוד היא אמת משום שהמסקנה היא אמת.

למעשה ישנו אוסף של לוגיקות שנקרא לוגיקות סטייה מהתכנון המקורי, ולוגיקת בוקר שייכת אליו יחד עם לוגיקת לימודים שמאפשרת דחיית מטלות ולוגיקת דיאטה שמאפשרת חריגה חד פעמית מהדיאטה.

שימושים נוספים של למ"מ שאינם לצורך סטייה מהתכנון המקורי הם לוגיקת המצפון הנקי, אשר מאפשרת לשמור על מצפון נקי לאחר ביצוע מעשים נתונים במחלוקת כמו גניבה, שקר, רצח וכדומה.

לוגיקת אמונה, אלוהים קיים זו המסקנה והיא אמת (ושאר מסקנות מבוססות אמונה), ולכן טענות כמו אלוהים ברא את האדם הן אמיתות.

סיכום:
חשוב להיות מודע לקיומם של סוגים שונים של לוגיקה (בפוסט זה תארתי שלוש בקצרה) על מנת לדעת מתי נכון להשתמש באיזו, ועל מנת להבין ביתר קלות שכאשר נמצאים בעימות מול אדם אשר טוען שיש לו הוכחה, או אשר טוען שהוא מחזיק באמת והאמת שלו שונה משלכם, אין זה אומר שהוא משקר, ייתכן ששניכם משתמשים במערכות לוגיות שונות!

רופאים מאריכים את ימינו
ארכיטקטים משפרים את בתינו
איכרים מספקים לנו מזון
ואפילו המתמטיקאים, שלעיתים אוהבים לראות עצמם מנותקים מהעולם הגשמי, מעניקים לנו כלים חזקים להתמודדות עם בעיות בכל תחום.

בפוסט זה, ברצוני להרהר על תפקידה של הספרות הספקולטיבית בעולמנו.
אנו מוקפים בה מכל עבר, ויכולים לצרוך אותה – ספרים, סרטים, סדרות, משחקי תפקידים ועוד.
פרסומות ועיתונות איני מכניס כספרות ספקולטיבית, ללא קשר למידת אמינותם, מאחר ואינם מתיימרים להיות כאלו.
ראשית, אציין כי ישנם רווחים רבים מחשיפה לספרות – הנאה, תרבות, השכלה ועוד.
אך ברצוני לדון באספקטים מסויימים ובעלי חשיבות רבה.
 
אנשי הספרות הספקולטיבית מתעסקים בשאלת – "מה אם?"
מה אם ליהודים הייתה מדינה? מה אם לא ישארו גברים בעולם? מה אם נוכל לחיות במאדים? מה אם נהיה שרויים תחת מתקפה גרעינית?
שאלות נוספות שמגיעות איתן הן – איך מגיעים למצב כזה?  או איך נמנעים ממצב כזה?
השאלות הללו חשובות בגלל מספר סיבות:
השראה – הן נותנות לנו לאן לשאוף. מכונות מעופפות הפכו למציאות. צוללות, מדינות ומהפכות, רבים מאלו הוצגו בספרות לפני מימושם.
ביקורת - אנחנו מזהמים את עולמנו, נוהגים באפליה לקבוצות מסויימות, לא מתחשבים במציאות סביבנו ושאר דברים. הספרות מציגה את ההתפתחות האפשרית של תסמינים שליליים ומכריחה אותנו להתמודד עם השאלה, האם אנחנו מוכנים לקחת את האחריות על מעשינו ומה אנחנו מוכנים לעשות כדי לעצור את הדברים שאינם פועלים כהלכה.
תקווה – כולנו בני תמותה, בעולם שעתיד לדעוך, ביקום שיקפא (לפחות לפי מספר סברות). האם אין מה לעשות פרט לנהירה נואשת לעבר הכיליון? הספרות מציגה בפנינו את האלטרנטיבות, איך הטבע דואג לעצמו כשהמצב נהיה קשה, איך בני אדם מיישבים גלקסיות ויקומים חדשים. הרבה מהספרות הספקולטיבית נכתבת על ידי או בעזרתם של מדענים ואנשי מקצוע שאינם במקור מתחום הספרות, מה שמעניק לרעיונות קשר מבוסס למציאות וסיכוי להתממש.
חשיפה – פנייה לציבור, יצירת דעת קהל. העלאת השאלות בפני מגוון רחב של אנשים יביא לחיפוש פתרונות. עלינו לדון בשאלות אלו במעגל הולך וגדל של פתרונות ובעיות, על מנת למצוא דרכים לשפר את חיינו.

לסיום, גם אם לפעמים נדמה שהספרות הספקולטיבית אינה תורמת לחיינו כמו תחומים מעשיים יותר, יש לזכור שלחיות בלעדיה זה כמו לשחק שח בלי לקחת בחשבון את תגובת היריב – זה מעשי, אבל לא נגיע רחוק.

עמוד: הקודם 1 2