למרות הטענה הלוגית המעניינת שלא ניתן לחיות ללא השרדות, אני חושב שהיה לנו די.
כמה אפשר להתווכח מי היה צריך לזכות, ועד כמה התוכנית מבויימת?
בכל כך הרבה מקומות שחשבתי שהם איכותיים, ואנשים שחשבתי שיש להם שכל, מצאתי את עצמי נתקל בהתייחסות מיותרת לסדרה הלא מעניינת וחסרת התכנים הזו, התאכזבתי.
אם אשמע ולו עוד פעם אחת את המילה המאוסה הישרדות, ראשי וודאי יתפוצץ.
כמה טוב שהסדרה נגמרה, כמה טוב שעכשיו (אחרי שתסתיים התקפת הוויכוחים הקרובה) יהיה לנו קצת שקט.
לפחות עד שתתחיל עונה שניה.

ובכל זאת, אציין בקצרה שנועם היה צריך לזכות.
זהו.
לא אכביר במילים.
לא אדבר על הצורך בשמירה על ערכה החינוכי של תוכנית בעלת אחוזי צפיה גבוהים, או על האמונה האישית שלי שהתנהגות טובה צריך לתגמל. שמענו די והותר את כל הטיעונים הללו ואת כל הטיעונים הנגדיים.
מה שכן, אולי הנצחון של נעמה הוא בכל זאת לטובה. אחרי הכל, היא בכל זאת איבדה אב, והיא אכן נטשה קריירה ומשפחה לפרק זמן ארוך, היא הקריבה הרבה בשביל הפרס.
ונועם לא יצא בידיים ריקות, הוא זכה באהדת הקהל, ואולי ההפסד שהכה אותו אפילו העצים את אהדת הצופה.
מעניין במיוחד לשמוע אנשים דנים על דינו של דן.
מסתבר שלמרות תוצאות ההצבעה, והעובדה שלא היה קול יחיד בעבורו, אוהדי דן רבים (שעצם קיומם מפתיע לדעתי) מאמינם שנעשה לו עוול, ש"אם רק" ופה ההמשך משתנה לפי הדובר, בסופו של דבר הוא היה מנצח.

ובאמת שאני לא רוצה להתחיל לדבר על ההפקה!
אני מניח שהשאלה היא לא האם ההפקה התערבה, אלא כמה, והאם ההתערבות מוצדקת.
שיחקו לצופה הישראלי בראש.
הידיעה שיש התערבות עליונה, ואין אפשרות לזהות את מינונה, שיגעה את כולם ללא אבחנה.
בהתעלמות אלגנטית מהעובדה הניתנת לוויכוח, שההפקה החליטה להשאיר את דן, אציין רק זאת:
אין ספק שההפקה ציפתה שהרפש שבשחקנים יבעבע מעל למעטה האנושי, וכאשר זה לא קרה, או יותר נכון, לא קרה מספיק, השתמשו ברפש האישי שלהם בשביל "לאזן" את הכוחות על ידי השחטת כל דבר יפה.
אולי זה היה צעד נכון.
אולי אם לא היו נוהגים כך, המצב על האי היה שכולם עוזרים זה לזה ושהצופה אפתי לגבי הזכיה בגלל שהוא בעד כולם. היו חייבים להכניס שנאה, יריבות וקורבנות על מנת להוסיף עניין.
אולי.
לא נראה לי, אבל אולי.
לדעתי לראות איך אנשים מסתדרים על האי הבודד היה יכול להיות מספיק מעניין גם ללא התערבות תסריטאית (התערבות עריכתית מספיקה בהחלט, ואף היא נעשתה באופן מוגזם).
גיליתי שאני לא אוהב את התסריטאים. גם בגלל חוסר האונים, כל פעם שמישהו אמר משהו היה צריך לחשוב מי אמר לו לומר זאת ולמה. אבל בעיקר בגלל חוסר הרגישות שהם הפגינו בהחלטות שלהם. גם אם הן תרמו לאחוזי הצפייה, למתח או לכל דבר אחר, אין שצריך רמה של רקבון נפשי על מנת להחליט אותן.

ומה יהיה בעונה הבאה? האם יבחרו רק אנשים מושחתים מראש, לחסוך להפקה מעט מהתערבויותיה? אני חושש שאכן נגלה אנשים יותר תחרותיים ויותר נבזיים בעונה הבאה. ואני רק מקווה שהמשתתפים יזכרו שהאיום על מקומם לא מגיע מהאנשים המוכשרים, אלא מאלו שינעצו להם סכין בגב ברגע הנכון. אני מקווה שיעיפו את התחמנים ראשונים ונראה תחרות יפה.
מקווה אבל לא מאמין.

אגב, שאלה – זה באמת צריך להיות הישרדות ולא השרדות?

די!

זעם, עצבים, כעס, שנאה

אאחל ייסורים קשים לכל המשכירים

למי שלא עבר את החוויה של שכירת דירה בתל אביב, הנה התקציר:
שלב ראשון – נכנסים להומלס, משיגים רשימת דירות סבירות פוטנציאליות, מצלצלים לכולם בשביל לשמוע שהן תפוסות (כשלמעשה הן בדיוניות).
שלב שני – מורידים ציפיות (פעולה שיש לחזור עליה מספר רב של פעמים) מוותרים על ריהוט, מזגן, מיקום, גודל, סלון, מטבח, אוויר, אמבטיה, חניה, וכדומה.
שלב שלישי – מעלים את סכום ההשקעה.
שלב רביעי – מנסחים רשימת דירות חדשה, מעקמים אף, ומתחילים להגיע לדירות. מגיעים לראות דירה חצי שעה לפני החלון שבעל הדירה הקציב לך, בשביל להעמד בתור של אנשים שמחכים שבעל הדירה יחזור הביתה. האיש הראשון בתור לא התקבל בגלל שהוא לא מצא חן בעיני בעל הבית, אבל השני שנכנס כבר חתם על חוזה במקום וכולם מתפזרים לדירה הבאה.
אם אתה אדם עובד, קח בחשבון שחיפוש דירה = הפסקת העבודה.

שמונים אחוז מהעבודה הקשה הצלחתי לחסוך מעצמי מכיוון שהשותף שלי שעל כך אכיר לו טובה כל שארית ימי, לקח אותה על עצמו.

כל זה היה לפני שנה, השבוע החכמתי, עכשיו אני יודע מה קורה כשמסתיים החוזה.

כאשר בסופו של דבר מוצאים דירה, מבינים שכל ההתרוצצויות היו מיותרות.
במקרה שלנו – תיווך.
אחרי התיווך הגענו לבעל בית עורך דין (הצירוף הבא צריך להדליק נורה אדומה) שהחתים אותנו על חוזה מפלצתי.
על פי החוזה, הדולר עולה – אנחנו נדפקים, הדולר יורד – אנחנו נדפקים.
שטר ערבון + ערבים + צ'קים דחויים מראש.
חתמנו שאנחנו אחראיים על כל נזק שייגרם בדירה בלי קשר לגורם הנזק.
חתמנו שעל כל יום נוסף שאנחנו מתעכבים בדירה מעבר לחוזה אנחנו משלמים חמישים דולר.
חתמנו שאנחנו מאפשרים לו לשכור אנשים שיפנו אותנו מהדירה ו/או יאלצו אותנו ו/או את הערבים שלנו להחזיר לו חובות.
בקיצור, הוא כיסה את עצמו מכל כיוון והשאיר אותנו חשופים ברוח.
הסכמנו, אמרנו תודה שיש לנו דירה, והעברנו שנה באושר.

השנה נגמרה.
חודש לפני סיום החוזה, השותף שלי התחיל לחפש דירות. אני לא השתתפתי, ידעתי שזה סיוט ושאנחנו נשאר בדירה שלנו.
שבועיים לפני סיום החוזה, הוא הסכים איתי.
באנו לבעל הדירה לסגור את החוזה לשנה הבאה.
אמרנו לו: תקשיב, פרצו לנו לדירה, בזמן שהיינו בה, זו סכנת חיים, אנחנו צריכים סורגים
(גם לדיירים הקודמים פרצו)
הוא ענה לנו: מצטער מאוד, הדייר הבא יאמר לי שהסורגים מסתירים לו את הנוף. פעם לשים, פעם להוריד – אני לא מוכן להתעסק בדברים כאלו.
(תזכרו שהנוף המדובר הוא כבישי העיר תל אביב)
אמרנו לו: תשמע, בקיץ חום אימים, בלתי נסבל, אולי תוכל לעזור לנו לממן מזגן.
הוא ענה לנו: מצטער מאוד, הדייר הבא יבוא אלי בטענות. פעם המזגן פועל, פעם הוא לא – אני לא מוכן להתעסק בדברים כאלו.
אמרנו לו: טוב, אם אין מה לעשות אז אין מה לעשות.
הוא ענה לנו: מתוך סמפטיה למצב שלכם, אני אעלה לכם את שכר הדירה רק בחמש מאות שקל לחודש. ואל תנסו להתמקח, כבר התמקחתי עם עצמי.

יצאנו. כועסים ומחליטים לעזוב את הדירה.
יש לנו עכשיו שבועיים למצוא דירה חדשה.
יש לנו רהיטים (שקנינו) להעביר או לזרוק, ופחות זמן ממה שהיה לנו בפעם הקודמת.
מחירי הדירות עלו, ועם תיווך בחיים לא נמצא דירה נורמאלית במחיר סביר.
נותר למצוא דירה לא נורמאלית.
השותף שלי מחפש מזגן, קומה גבוהה, סלון וחניה (יש לו רכב)
אני מחפש מיקום מרכזי ונגישות לתחבורה ציבורית
יחד החיפוש שלנו נהפך לקשה עוד יותר
אני מאמין שנאלץ להתפצל
למעשה, יכול להיות שהיה שווה להשאר בדירה למרות הכל, אבל האגו לא ייתן לנו לעשות דבר כזה.

אני לא יודע מה יהיה הלאה, אבל אני כבר בדרך לקבל תלונה על הפצת דואר זבל ברשת צבאית.
מחיר זעום לעומת הרווח הפוטנציאלי שהמייל עשוי להניב.

מקווה לכתוב עוד שבועיים פוסט על הדירה החדשה והמדהימה שלי.

(ובקשר לכותרת, הקרב יותר מדי צמוד)


רק פרסמתי את הפוסט הזה, וכבר הבלוג התחיל לעשות לי בעיות עם תאריכים של פוסטים!
מקריות?
אני לא חושב!

זהו, אחרי הפוסט הזה אני מניח שיותר לא ניתן יהיה למצוא אותי ברשימת התוצאות של גוגל.
עכשיו כבר יהיו לי שני פוסטים שאומרים שגוגל זה רע (טוב, הקודם בעצם יותר שיבח מביקר, אבל גם ביקר)
אני לא יכול יותר!
גוגל החליטו שאני ספאם!
לא משנה מאיזו כתובת אני שולח מייל, אנשים מקבלים את זה לספאם שלהם.
חשבתי שאולי זה בגלל ששלחתי הודעות להרבה אנשים על מסיבות, אבל זה לא יכול להיות, כי יש אנשים ששולחים המון הודעות זבל וזה לא קורה להם.
חברים שלי סימנו אותי בתור "לא ספאם" אבל עדיין, אנשים חדשים לא מקבלים ממני הודעות.
אני פשוט חסר אונים, לא מצאתי הסברים באינטרנט מה מבחינתי אני יכול לעשות בנושא או על עוד אנשים שסובלים מהבעיה, ועכשיו גם יאהו מתחילים לסנן אותי.
(אבל אני עדיין מפנה את הכעס לגוגל, כי אני משתמש במייל שלהם)
כל כך הרבה זמן חשבתי שמתעלמים ממני, שלא אוהבים אותי, עד שגיליתי את האמת המרה…
כנראה שמעכשיו אני אפסיק לשלוח לאנשים מכתבי "i'm nice girl want to meet you make you rich and enlarge your penis – no virus attached"…

זהו.
עכשיו גוגל יורידו אותי לתחתית רשימת התוצאות שלהם, אבל לא איכפת לי, כי גם ככה אין לי קוראים.
ורק הייתי מקווה שהם יפיצו את התכנה שלהם לתרגום מאנגלית לעברית, ולא ישתמשו בה רק לצרכי ריגול על בלוגים ישראלים.
כמו שהם הפיצו את אופצית התרגום להרבה שפות אחרות.

הלוואי שיגיעו לדף שלי אנשים אחרים שנתקלו בבעיה, ונוכל להלחם יחד (צרת רבים חצי נחמה)
אולי אני אתרגם את הדף לאנגלית לצורך כך… אם יהיה לי כח מתישהו.

הנה לינק לאתר אנטי גוגל שבכלל לא קראתי אבל אני מקווה להעלות לו את הדירוג בעזרת הלינק:

אין ספק שגוגל שינתה את פני עולם האינטרנט.
אם קודם היינו צריכים לחכות דקות לתוצאות חיפוש, ולחפש בין מאות תוצאות לא רלוונטיות את המידע החיוני לנו, הרי שעכשיו חיינו נהפכו קלים בהרבה.
התוצאות הטובות ביותר נמצאות לרוב בעמודים הראשונים, הממשק נוח, נגיש וקל ויש מיפוי רחב ביותר של הרשת.
אין ספק שמגיע להם כל הכבוד.
מה גם, שאני בכלל אוהב את האווירה הקלילה שהם משדרים.
אווירה של: אם זה חיוני למה לא לעשות את זה… ובעצם, גם אם זה לא כזה חיוני, אבל סתם כיף, יאללה – בואו נכתוב קוד
למרות שבזמן האחרון מתחילה לנשוב רוח של – אנחנו הופכים לענקים, נשתלט על האינטרנט ואז – העולם!! (וה הא הא)

ועכשיו, לנקודת ביקרות קטנטנה על ענק החיפושים…
מעל כל תוצאת חיפוש מופיעה שורה בסגנון הזה
מציג תוצאות 1-10 מתוך 515,320,000 (החיפוש ארך 0.23 שניות)
החלק הראשון הוא אינפורמטיבי, ומתאר איפה אנחנו נמצאים בין תוצאות החיפוש
החלק האמצעי אף הוא אינפורמטיבי, ומציג את מספר התוצאות, כאשר מספר קטן מדי עלול להצביע על שגיאת כתיב, מספר גדול מדי מאפשר הוספת פרמטרי חיפוש וכדומה
(לפעמים אני חושב שכשיש הרבה תוצאות, הם מכפילים את מספר התוצאות למספר אסטרונומי, הרי גם ככה אף אחד לא באמת יעבור על כל התוצאות, אז למה לא להשוויץ?)
החלק השלישי של ההודעה הוא התמוה בעיני.
הלא אני שמבצע את החיפוש, רואה שלוקח לתוצאות בין שניות בודדות לדקותיים עד שהוא חוזר
(תלוי במחשב ובחיבור בעיקר)
ואין בי שמץ של ספק שהתוצאות לא הגיעו תוך פחות משניה.
כמובן שהמספר המוצג כנראה לא מראה את משך הזמן עד שהתוצאות חזרו אלי, אלא רק משך זמן חלקי של התהליך. משהו בסגנון: הזמן שלקח לתוכנת החיפוש שלנו למצוא מאה תוצאות חיפוש במאגרים שלנו מהרגע שהמרנו את בקשת החיפוש שלך לדרישה שהיא תוכל להבין הוא 0.23 שניות, אבל משך הזמן הנותר הוא זניח, ובכל מקרה הוא כבר באשמתך ולא באחריותנו.
וזו אמירה שאני מוצא מעט בעייתית.
חיפוש מהיר מבחינתי נמדד בנקודת הקצה. לא משנה כמה גאוני אלגוריתם החיפוש שלהם אם לוקח לי דקה וחצי לראות תוצאות.
הרי דף קל לטעינה וללא דפים קופצים הוא אמצעי שהם משתמשים בו על מנת להגביר את יעילות החיפוש, כלומר הם לוקחים בחשבון עוד גורמים פרט לאלגוריתם החיפוש שלהם.
מאחר ואני יוצא מנקודת הנחה שהאמירה הזו לא באה להרגיז אותי, ולצחוק על חיבור האינטרנט הגרוע שלי, אני מצליח רק להסיק שהיא באה להגיד – יש לנו אלגוריתם חיפוש נפלא.
כנראה ששורה כזו לא נראית טוב:
מציג תוצאות 1-10 מתוך 515,320,000 (יש לנו אחלה של מנוע חיפוש)
בכל אופן, אין ספק שזו פיסת מידע בלתי רלוונטית לחלוטין.
ולפעמים אני מרגיש שהמטרה שלה היא להשפיע על תודעת הגולש לחשוב כמה מהיר החיפוש של גוגל…
"היי, יש תוצאות. מה?! רק מאית השנייה?!"

נו מילא, הם עשו מספיק טוב בשביל שאני אסלח להם על קצת לקיחת קרדיט ושטיפת מח.

עמוד: הקודם 1 2 3