אז מה היה לנו פה?
על התנאים שאיפשרו את המהלך כבר דיברו.
על האופן שבו המהלך מחזק את הממשלה ופוגע במתנגדים דיברו.
אפילו את הקיטורים שפוליטיקאים מתעסקים במשחקי כוחות במקום לנהל מדינה כבר שמענו.

מה שאני הולך לדבר עליו הוא לדעתי המניע העיקרי למהלך – שיווק עצמי.
אני מאמין שבנימין נתניהו לא היה צריך לזעזע אף אחד בשביל להשיג את אותם ההישגים. הוא היה יכול להקים ממשלת אחדות באופן מסודר, או ללכת בכיוונים אחרים.
לבחירה המסוימת הזו היתה חשיבות תדמיתית.
היא לא יועדה כדי להבטיח לו עוד שנה, היא יועדה כדי להבטיח לו תמיכה רחבה מהעם.

איך תמיכה תשאלו, הרי אנשים מרגישים מרומים, אנשים מרגישים שמשחקים בהם.

אני בטוח שיש כאלו שאומרים שאם הוא מצליח ככה לשטות באנשים שהכי קרובים אליו, האנשים שעובדים איתו, העם שלו, תארו לעצמכם מה הוא עושה לאויבים שלנו.
זו אמירה שגויה כמובן:
א. אויבים מצפים שיפעלו נגדם.
ב. אינטרסים מדיניים לא עומדים בראש מעיניו של רה”מ.

אבל מה? מי שצפה בסדרה השרדות, או לפחות בשלב הבחירות, נתקל וודאי בתופעה מעניינת: בין המועמדים הסופיים תמיד עמד מישהו שכולם אמרו עליו שהוא נחש, שהוא רמאי ומניפולטיבי.
אבל – שהוא יודע לשחק את המשחק.
ואז קרה הדבר שבזמנו נשגב מבינתי – הם הצביעו עבורו. בכך מנציחים את “חוקי המשחק” שעליהם הם התלוננו, חוקי משחק שלא היו ולא נבראו פרט לקיומם בתודעה של המשתתפים שהפכו אותם לאמת מוצקה.
אנשים נוטים להאמין שדברים הם כפי שהם צריכים להיות. כאשר מישהו מצליח לתמרן את דרכו במערכת קיימת, במקום שיצוף ניסיון לשנות את המערכת, הוא מקבל תמיכה. לשנות מערכת זה קשה, מפחיד, אין תמימות דעים בנוגע לאיך היא צריכה להשתנות. כל מה שנשאר הוא לתת למי שנראה שמצליח להתמודד עם המערכת – לנהל אותה.

אז זה מה שאני חושב – ביבי עשה צעד תדמיתי, הוא רוצה להצטייר כמי שיודע להפעיל את הכלים במערכת.
לטווח הרחוק אני מאמין שזה ישתלם עבורו.

Please follow and like us:
error